ליל השאלות- רעיון תורני לליל הסדר

בתחילתו של ליל הסדר לאחר הקידוש עוד לפני שאנו נכנסים לסיפור ההגדה, הילד קם ואומר את ארבע הקושיות (רמב"ם הלכות חמץ ומצה – נוסח ההגדה):

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות:

שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים,

שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה,

שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות והלילה הזה מרור,

שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.

כשמעיינים בקטע זה עולות

מספר שאלות:

א. מדוע ליל הסדר מתחיל בארבע קושיות, לשם מה זה נצרך?

ב. מדוע לאורך כל ליל הסדר, אין תשובה לקושיות שנשאלו בליל הסדר?

ג. לכאורה אף אחת מהשאלות ששואלים הילדים איננה הגיונית שתישאל באופן טבעי:

לגבי הקושיה הראשונה, לכאורה אין זה מובן, הרי הבן עוד לא ראה שהטבילו שתי פעמים (אלא רק פעם אחת בכרפס), וא"כ מדוע הוא מקשה שהלילה מטבילים שתי פעמים? ועוד יש להקשות, וכי איננו מטבילים בשאר הלילות את החלה או הלחם במאכלים שונים (חומוס, טחינה וכדומה)?לגבי הקושיה השנייה לכאורה היא גם לא כ"כ מתאימה למציאות שלנו, שהרי במשך השנה כמעט ואיננו אוכלים מצות, וא"כ היה מקום לשאול "שבכל הלילות אנו אוכלים אוכלים חמץ" (מבלי המילה המצה)? ועוד יש לשאול מה פירוש המילים "הלילה הזה כולו מצה", מדוע "כולו" מצה, הרי אוכלים מאכלים נוספים בלילה?לגבי הקושיה השלישית גם לכאורה לא היא איננה מתאימה לסדר ההגדה, הרי רק לפני רגע טבלו את הכרפס (ירק) במי המלח, ומדוע שהבן יתמה מדוע אוכלים מרור שעוד לא נאכל כלל? ועוד שעל הכרפס שנאכל כבר הוא לא תמה מדוע אכלו אותו פתאום, היה יותר מתאים היה שישאל על הכרפס שזה עתה נאכל?וכן לגבי הקושיה הרביעית, גם לכאורה לא מובנת דיה, שהרי בכל הלילות בימינו לא נהוג לאכול בהסבה, אז מדוע הילד אומר "בין יושבים ובין מסובין"? ועוד שגם בליל הסדר לא כל הזמן אנחנו מסובים, רק בזמן אכילת המצה וארבעת הכוסות, שהרי את המרור לא אוכלים בהסבה? ועוד שהמילים "כולנו מסובים" קצת לא מובנים, שהרי לא כולם מסובים, וכפי שנפסק בשו"ע (סי' תעב סע' ד-ה) שאישה לפני בעלה לא צריכה הסבה, וכן תלמיד לפני רבו אסור לו להסב (מבלי קבלת רשות)?

ד. עוד שאלה שניתן להוסיף, מדוע בהגדה של פסח אנו קוראים חכם לאותו ילד ששאל: "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם", ורשע לאותו אחד ששאל: "מה העבודה הזאת לכם", לכאורה שניהם שואלים שאלה מאוד דומה, מדוע זה נקרא חכם, וזה נקרא רשע, ההבדל כל כך דק בין השאלות?

לילה של שאלות
ליל הסדר מתחיל בשאילת שאלות: "ארבע הקושיות". ייתכן שהקושיות היום היו נשאלות אחרת בזמן תקנתם, אך מה שחשוב לחכמים להדגיש זה חשיבות שאלת השאלות. אחר אמירת "מה נשתנה" מובאות השאלות של כל אחד מארבעת הבנים בהגדה. נראה שמה בדיוק אדם שואל זה לא כל כך משנה. העיקר הוא שישאל שאלות, ושהשאלות ישאלו ממקום נכון. עצם שאלות השאלות זה מעיד על קשר. כשאדם שואל שאלות הוא מראה שהוא מתעניין בנעשה סביבו. הבן הרביעי בליל הסדר הוא הבן "שאינו יודע לשאול", זה הילד שהכי קשה ללמד איתו. הוא כלל לא מתעניין, לא אכפת לו מה קורה. כבר אין לו בכלל שאלות.

ליל הסדר הוא תמיד ב"לילה". על הלילה נאמר: "ואמונך בלילות". האמונה שלנו בה' יתברך היא מתגלה דווקא בלילה, זמן של חושך, זמן שלא רואים הכל, שלא הכל מבינים. דווקא בלילה עולות לנו הרבה שאלות: למה ה' עשה כך ולא אחרת, למה ה' מעניש צדיקים, ועוד שאלות הקשורות להנהגת ה' את העולם. בלילה לא רואים את התשובות. כפי שהטיב לתאר זאת ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, בראשית חנוכה אות כב): "ובערבית תיקנו לומר "אמת ואמונה" שנאמר (תהלים צ"ב, ג') "ואמונתך בלילות". שזה בחינת זאת התגלות מלכות שמים על ידי האמונה הגם שלא הוסר החשכות מכל מקום על ידי תוקף האמונה שנקבע בנפשות ישראל יכולים לקבוע בנפשם היראה כמו שרואים בחוש".

חשוב לדעת שעניין שאילת השאלות הוא דבר מאוד חשוב. אצל גדולי האומה מצינו שהם שאלו את ה' כל הזמן שאלות. שאלות קשות ולא פשוטות שלא בטוח שלנו היה את האומץ לשאול כאלו שאלות:

אצל אברהם אבינו אנו מוצאים (בראשית יח, כג-כו) שבא בטענה כלפי שמיא: "וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" אצל משה רבנו ניתן לראות גם ששאל את ה' (שמות ה, כב): "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר: אֲ-דֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?:" וכן אצל יהושע רואים שהוא שאל (יהושע ז, ז): "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲ-דֹנָי אלוקים: לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן?" וכן אצל ירמיהו הוא בא בטענה כלפי שמיא (ירמיה כ, יח): "לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי?" וכן חבקוק העלה קושיה כלפי ה' יתברך (חבקוק א, יג): "לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?". וכן איוב שאל שאלות נוקבות וקשות. ועוד גדולי ישראל רבים שאלו שאלות רבות כלפי שמיא.

אופן שאילת השאלות הוא מאוד חשוב, אך שאילת השאלות חייבת להיות באופן הנכון. כשאדם שואל שאלות מתוך התרסה הוא יכול להגיע עד כדי כפירה ח"ו וצריך להקהות את שיניו. ההבדל בין הרשע לחכם הוא מאוד קטן, הרשע שאל את השאלה ע"י המילה: "לכם", לעומת זאת החכם שאל את השאלה עם המילה "אתכם". ההבדל הדק הזה הוא קריטי בשאילת השאלות. כל שאלה ניתן לשאול וחשוב שהיא תישאל, השאלה היא האם השאלה היא מתוך שייכות, או מתוך ניכור וריחוק. האם אתה רוצה באמת להבין, או שאתה רוצה לזלזל ולדחות.

בזמן האחרון עולות לנו הרבה שאלות כלפי שמיא: למה ה' לוקח צדיקים, למה כ"כ הרבה אנשים סובלים, למה יש כ"כ הרבה יתומים ואלמנות. ישנה נטייה של אנשים רבים לא לשאול שאלות לקיים את המצוות מתוך חוסר עניין בהשגת ה', אך אין זה נכון. ה' רוצה שנשאל אותו, שננסה לחשוב, שנתעניין ונבדוק מדוע ה' עשה לנו כך, במה הוא רוצה שנתעורר ונתחזק.

בקשר בין אנשים ובפרט בין בני זוג, המצב החמור ביותר, הוא כשאחד לא מתייחס כלפי השני. כשילד רוצה תשומת לב, הוא עושה שטויות, כדי שההורים ישאלו אותו "מה קרה?". לאותו ילד אין תשובה מדוע הוא עשה כך, אלא עצם הקשר עם ההורים זה מה שהיה חסר לו. גם אצל ה' יתברך (להבדיל אלף הבדלות) ה' רוצה את הקשר אתנו. ולשם כך חשוב שנפנה אליו, ונשאל אותו שאלות. גם אם אין תמיד תשובה לכל שאלה, עצם השאלה היא הדבר המרכזי. ליל הסדר זה הלילה של השאלות, ה' רוצה שנשאל שאלות. גם אם לא נקבל תשובות בזמן הקרוב, עצם הפנייה והשאלה היא מה שיוצרת את הקשר.

אחד הדברים שהחזיקו את עמ"י בגלות זה עצם השאלות. מסופר על ר' אפרים אושרי זצ"ל, מחבר הספר שו"ת "ממעמקים" (שאלות שהוא נשאל בימי השואה. הוא קבר את השו"ת ליד עמודי התיל של גטו בקובנה. והוציא אותו לאור אחר השואה). בקובנא לא היו הרבה חסידים. אך היה חסיד אחד משה גולדיג שרצה לאפות מצות לכבוד פסח. ערב החג הוא לש את המצות במחבוא במסירות נפש, משום שהיה אסור. לצערו נאצי אחד תפס אותו, והיכה אותו פראות נוראית, ושבר את שיניו. בליל הסדר הוא הגיע לר' אפרים אושרי ושאל אותו שאלה הלכתית: הנאצי שבר לי את השיניים, ועכשיו אינני יודע מה לעשות, מה עדיף לאכול מצה שרויה או שלא לאכול מצה כלל?

הוא לא שאל מדוע ה' נתן לו כזה עונש ששברו לו את שיניו? הוא לא שאל מדוע "צדיק ורע לו"? הוא שאל כיצד אוכל לשמח את ה' יותר. מה שהחזיק את עמ"י בגלות זה לא התשובות, אלא השאלות ששאלו כל הזמן. הכוח להמשיך לפנות אל ה', ולשאול שאלות זה הדבר הנפלא ביותר. אנו נמצאים בעולם שאין תשובות לכל דבר, אך מה שחשוב הוא להמשיך לשאול, ולנסות להקשיב לתשובות שה' נותן.

התשובות גם יגיעו יום אחד, יום אחד תגיע הגאולה ונראה את התשובות לכל השאלות שנשארו פתוחות. כפי שתיאר זאת ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, בראשית חנוכה אות כב): "לעתיד שיהיה מבורר השגת אלהות לעין כל כשיעברו כל המסכים ויתגלה האמת לאמיתו אמרו (תענית ל"א א) "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים וכו' וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר (ישעיה כ"ה, ט') "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' וגו'", וזה בחינת יום ההוא שיתגלה כאור יום בחינת הוא. ולכן תיקנו לומר אמת ויציב בשחרית שהוא התגלות האמת כמו שהוא".

בתפילה שנזכה בקרוב ל"תאיר כאור יום חשכת לילה", ונקבל תשובות לכל שאלותינו בקרוב. בבניין המקדש וביאת משיח צדקנו.